כשישראל מאפשרת לרשויות הפלסטינית "לנהל" את הנגיף
תקועה בבית, אין מסגרות לילדים, בני הפעוט מקשקש באנגלית, עברית וערבית ואני מנסה לעבוד.
בגדה המערבית טעות אחת תהיה בלתי הפיכה
עובדי סופר מגרשים לקוחות לקראת השעה 17:00. "משטרה", הם לוחשים בנימה של התנצלות למי שמביעים פליאה לנוכח הקפדתם על כללי הסגר.
אני דואגת לאמא שלי בניו יורק ובן זוגי לאמא שלו בעזה
בפלסטין האמינו שמוצרי יסוד לא יאזלו למרות המגפה - ועל כן הם לא אזלו. חוסר אמון ברשויות ואמונה דתית מגבילים ציות לכללי הזהירות.
כך נראים ימי קורונה עם שני ילדים קטנים ברמאללה
שיגעון הקורונה מאתגר את משטר האפליה בין פלסטינים לישראלים, כי בפני הנגיף כולם שווים. ברמאללה כבר שבוע שאין בתי ספר וגנים.
היום צריך להתלבש בצבעים של דגל פלסטין
בגן הצרפתי שבתנו הולכת אליו ביקשו ליצור סרטון על הלאומים השונים של הילדים. זו סוגיה מורכבת במשפחתנו. אנחנו אפילו לא יכולים לחלוק את אותה מכונית, כי לפלסטינים אסור לנהוג ברכב עם לוחית רישוי ישראלית
האתגר ההורי שלי: להגן על בני בן השנתיים משאיפת גז מדמיע
יצאתי לריצת בוקר עם בני בעגלה, ופתאום הרגשתי שריפה בגרון ובעיניים. גז מדמיע. ירו אותו החיילים הישראלים שראיתי קודם בכביש הראשי
בריצת הבוקר נתקלתי במעיין שמתנחלים בזזו מפלסטינים
אני אוהבת לרוץ למרחקים ארוכים, וכך מגיעה לכפרים רבים סביב רמאללה. באחת הריצות הגעתי לכפר עין קניה, שהיה נראה לי שונה הפעם. התברר שמתנחלים השתלטו על המעיין של הכפר, שנמצא על אדמה פרטית של אחד התושבים
כשאת צועקת "שקט!" על הילדה זה מזכיר לי את הכלא הישראלי
אני מגדלת את ילדי ברמאללה/אל בירה, ומדברת איתם בעברית. לא קיבלתי החלטה מושכלת לעשות זאת, זה קרה באופן טבעי כשנאלצתי להיות לבד בפגייה בתל אביב
אבל אמא", פורת אמרה, "אנחנו יהודים
כיצד נראית נסיעה מרמאללה לתל אביב מבעד לעיניה של ילדה בת חמש, שאמה יהודייה-ישראלית ואביה מוסלמי-פלסטיני
ישראלית, יהודייה, ומגדלת את ילדיי ברמאללה
אחרי שהות בארה"ב, שבנו עם ילדינו, פורת בת החמש ואדם בן השנתיים, לביתנו ברמאללה. הילדים ואני נחתנו בנתב"ג ואוסמה, בן זוגי, נאלץ להגיע דרך ירדן