בארבעת העשורים שחלפו בין החינוך היסודי האמריקאי שלי וזה של ביתי, הלקחים מקולומבוס דיי השתנו, אבל לא מספיק.
עיר בירה שהיא שמורת טבע
נכנסתי לדירה וחלצתי נעלי ריצה. "אתה לא תאמין," אמרתי לבן זוגי, אוסמה. "ראיתי שתי לוטרות בנחל ליד שביל הריצה שלי."
"מה זה לוטרות?" שאלה פורת, בת השבע. היא ואחיה אדם ישבו לשולחן ארוחת הבוקר.
"כמו כלב ים, אבל מסוג שחי בנהרות," אמרתי. "הן קפצו לתוך הנחל ושיחקו אחת עם השנייה קרוב לפני המים." הטבע בראלי, צפון קרוליינה, מקום מושבנו לשנת השבתון של אוסמה, מהמם. זה נראה כאילו העיר כולה יער ונחלים. בריצות הבוקר אני רואה צבאים, ארנבים, ינשופים, אנפות, צבים ופעמיים גם קיוטים.
"אני אוהב את השיטה של האמריקאים פה," אוסמה אמר. "הם חושבים על הכל, מתכננים שימור."
יום העמים הילידים
"אם תרצו, נוכל לרדת לנחל ביחד," אמרתי והזכרתי לילדים: "היום אין בית ספר או גן."
"למה?" פורת שאלה.
"יום העמים הילידים," עניתי לה. "מיס ג'ונסון לא דיברה על כך בבית הספר?"
"לא".
"פעם זה היה נקרא קולומבוס דיי," אמרתי לה. "אבל לפני שלוש שנים מדינת צפון קרוליינה החליטה להכיר ביום העמים הילידים כחג."
"מה זה קולומבוס דיי?" אוסמה שאל. סיפרתי לו שאמריקאים חגגו את "גילוי אמריקה" על ידי כריסטופר קולומבוס, מלח איטלקי שקיבל מימון ממלכה ספרדית לשוט להודו בשחר עידן הקולוניאליזם האירופי המודרני. נחיתתו בצפון אמריקה בשנת 1492 סימנה את תחילתו של כיבוש היבשת על ידי אירופאים ורצח העם שביצעו באינדיאנים שחיו שם אלפי שנים.
"כשהייתי ילדה בבית ספר אמריקאי, בשנות השמונים, היינו מציירים ספינות ומלחים-גיבורים שסוקרים את הים דרך משקפות," אמרתי לאוסמה. "עד שהגעתי לבית ספר תיכון, בעיירה בה האוכלוסייה היתה מעורבת, כבר הבינו שהדימוי הזה בעייתי אבל לא ידעו איך לציין את קולומבוס דיי. קיימו יום לימודים רגיל, אבל בבוקר השמיעו ברמקול שיר דרום אמריקאי, בספרדית, על שלושה בנים שיצאו להרפתקאות בעולם. הם ניסו לדלות מהחג חגיגה של רוח ההרפתקאה."
"מיס ג'ונסון סיפרה לנו על הפרונטיר," פורת אמרה, שזה " סְפָר" בעברית. "ועל מָניפֶסְט דֶסְטיני ושהאמריקאים הלכו מערבה."
"למדת שהיו אנשים – אינדיאנים – במערב, שנדחקו ממקומות כמו צפון קרוליינה ושהאמריקאים האירופיים לקחו להם את האדמות?" שאלתי את פורת.
"לא".
"אז גולדה מאיר לא זו שהמציאה את הרעיון, שעמים ילידים אינם קיימים," אוסמה אמר, בהתייחס לאמירה המופרסמת של מאיר, בשנת 1969, שהעם הפלסטיני לא היה קיים. בארצות הברית, כמו בישראל-פלסטין, חלק ניכר מהבאים מאירופה האמינו שאלוהים העניק להם את האדמה ושיישובה מקיים מצווה דתית-לאומית. ה"מניפסט דסטיני" עליו פורת למדה הוא דוקטרינה מהמאה התשע-עשרה, לפיה אלוהים ייעד את צפון אמריקה לכיבוש על ידי אמריקאים לבנים, שגזעם, דתם, שיטתם הפוליטית והתארגונתם הכלכלית עליונים.
"גולדה מאיר המשיכה מסורת בת מאות שנים," אמרתי לאוסמה. "אבל ייקח זמן עד שיתחילו פה לקשר בין גולדה מאיר לבין הנשיא האמריקאי אנדרו ג'קסון, בין רגישות לקולומבוס דיי לרגישות ליום העצמאות הישראלי."
יום העצמאות הישראלי
חשבתי על החוויה המטרידה שהיתה לנו בגן של אדם, גן מצוין שמופעל על ידי בית כנסת מקומי. הגננות שם מקצועיות, מנוסות ואוהבות, והן פועלות תוך הבנה עמוקה של חינוך לגיל הרך. אבל לפני חצי שנה, אוסמה ואני קיבלנו הודעה בה התבקשנו להלביש את אדם בצבעים של כחול ולבן, לרגל חגיגות יום העצמאות הישראלי בגן.
היינו חדשים לקהילה היהודית האמריקאית ובדיעבד אני מבינה שהיינו נאיבים. הופתענו מטשטוש האבחנה בין יהדות לציונות, בגן שדוגל בערכים של פלורליזם וסובלנות. לא הצלחנו להסביר את הבעייתיות שאנחנו רואים בחגיגת הקמת מדינת ישראל, בלי להתייחס לאנשים שהורחקו מאדמותיה כדי לייצר רוב יהודי, אנשים כגון הסבים של אדם. הוריו של אוסמה הוברחו מבתיהם במג'דל, כיום אשקלון, עם כיבוש האזור על ידי קבוצות חמושים ציוניות בשנת 1948. הוריו של אוסמה לא הורשו לחזור. אדם לעולם לא פגש את סבתו, את דודיו או את בני דודיו, תושבי מחנה הפליטים ג'בליה שברצועת עזה, הממוקם כ-90 קילומטרים בלבד מביתנו באזור רמאללה. זאת, משום שאותה מדיניות של עליונות דמוגרפית יהודית נמשכת, והיא מרחיקה פלסטינים מאדמות בגדה המערבית ובישראל שהרשויות הישראליות מייעדות ליהודים. לתושבי הגדה אסור לבקר, בעזה ולתושבי עזה אסור לבקר בגדה.
ביום העצמאות, השארנו את אדם בבית, בזמן שחבריו לכיתה ציירו דגלי ישראל ולמדו שיעור היסטוריה חלקי מאוד, בדומה לשיעור שאני למדתי בבית ספר, לפני כמעט ארבעים שנה על גילוי אמריקה. בתקופה הזו, גם ילדים אינדיאנים התבקשו לצייר את שלוש ספינותיו של קולומבוס, ששמותיהן חרוטים בזכרוני: הנינה, הפינטה והסנטה מריה.
לפני שמתנחלים אירופיים כבשו את ראלי, היא ישבה על התפר בין הטריטוריות של הטאסקארורה, הקטאובה והסואן, עמים ילידים שככל הנראה השתמשו בה כשטח צייד. עמים אלה נספו במלחמות עם המתנחלים, מתו ממחלות שמקורן באירופה, הורחקו מהאזור על ידי מיליציות וחיילים או נמלטו מהאזור לאחר שאיבדו את מקורות המזון שלהם, כתוצאה מההשתלטות על אדמותיהם. כיום, אינדיאנים מהווים כאחוז אחד בלבד מתושבי צפון קרוליינה.
“Ima, do you agree with Indigenous People’s Day?” Forat asked me. I felt the burden of her trust: She’s asking me the question in order decide what is right and what is wrong.
"כן, חמודה," אמרתי לה. "תבקשי מחר ממיס ג'ונסון לספר לכם עליו."
פוסט זה פורסם גם ב"הארץ" ביום 18.10.2021:
https://www.haaretz.co.il/family/umforat/BLOG-.premium-1.10303412
Your essays always touch my heart and trouble my conscience as a white male American, and now especially this one, mindful that I also grew up drawing Columbus’ ships, and doing skits about him and Queen Isabella in elementary school, and memorizing the names of his ships.
Thanks for sharing, Tom. Yes, it’s amazing how potent those childhood lessons are.
שרי יקרה,
הלב נחמץ והאגרוף נקפצת. גם על הפן האישי עליו את כותבת וגם על הפן הכלל אנושי. ההיסטוריה האנושית מלאת עוולות, חטאים ודם שנשפך לריק. אבל את ההיסטוריה כותבים כידוע המנצחים ונחוצים המון עקשנות, נחישות ועבודה סיזיפית כדי שקולם של שרידי העמים שנכחדו או שנלחמים על זהותם ועל הכרה בהם, ישמע ושיקבלו את מקומם הראוי בסיפור הכלל אנושי.
גם בשבדיה בה אני גר יש פרקים אפלים של עוולות וחטאים היסטוריים.
מחכה לפוסט הבא
בידידות
יהודה שרל
תודה, יהודה!
The similarity of the ethnic cleaning of Palestine and the ethnic cleansing of all land west of the Atlantic is stunning. I figure Americans would run into conflicts of conscience if they tried to stop Israel from completing the vision of Ben Gurion, i.e. taking over all of Palestine and possibly quite a bit more. How could they criticize Israel’s colonial enterprise while their own history had the very same beginning. What I find very disturbing is that the UN, too, has not found the courage to call the 1948 partition vote a screaming miscarriage of justice and to apologize for it AND tell the voting powers that were in 1948 that as long there is no accounting of that act of injustice the Palestinian people have every right to resist the completion of the Zionist project. Many people say the Israeli-Palestinian conflict bears many layers of complexity… it does not.
Thanks, Gunther. Reminds me of something a football (soccer) friend of mine used to say before pick-up games: “Football is a simple game that only idiots complicate” 🙂
מגיב בלייק, בהזדמנות זה שווה פוסט ארוך- לגבי עמים ילידים, וכן לנושא שני מדינות לשני עמים. לא מאמין במדינה דו לאומית מסיבות רבות.
תודה, עמירם!
מה ההתרגשות? נדמה לי שאת כל ההיסטורי של המין האנושי כתבו המנצחים. והשמות, ציורים, ופסלים, נתנו בהתאם. לא המצאה של הציונים. אוהב את הטורים האנושיים שלך ושל משפחתך, אך כשמגיע לפוליטיקה, נראה לי קצת תמים.
מכיוון שלמדתי/נו באוניברסיטת קולומביה, לא הייתי רוצה שיישנו את שמה כעת.
המשיכי בהצלחה
תודה, משה, על ההערות ועל התעניינותך בבלוג.
The similarities between the founding of the United States and the founding of Israel are astounding. Both countries were built with the ethnic cleansing of the people already on the land while the ethnic cleansers were and still are exalted.
Thank you, Jan.
Again: much food for thought. Thank you!
Thanks!
The parallels are astounding and shameful. I too grew up with Columbus Day and only recently have references been made to Indigenous People’s Day. Waiting for Israel to make such acknowledgments as well.