אחרי שנה וחצי של אנונימיות, אני יוצאת מההגנה ששם העט סיפק לי בשביעות רצון וגם בחשש מסוים.
פרסמתי את הבלוג הזה לראשונה בדצמבר 2019, שבע שנים אחרי שעברתי לגור עם בן זוגי באוזר רמאללה. כיהודייה שנשואה לפלסטיני, אני חיה על התפר, וניסיתי לספר לקוראים על הנעשה בצד השני של חומת ההפרדה, מנקודת המבט של משפחה מעורבת.
בבלוג תיארתי איך מגיבים ברמאללה כששומעים אותי מדברת עברית בסופר, במסיבת יומולדת יומולדת וגם בבית, כשאני מאבדת סבלנות וצועקת על ילדיי, "שקט!"כתבתי על מפגשים עם חיילים, בריצות בוקר ככשבני הפעוט בעגלה, על הנסיון לעבור מחסום פתע כדי להגיע הביתה, ועל המאמצים של בן זוגי לנסוע לחו"ל וכן לחוזר מחו"ל. כתבתי על הנסיונות שלנו לגדל ילדים שיתנגדו לנורמות מגבילות, כמו התנגדות לנשים שלובשות בגדי ים או לבנים שאוהבים שמלות. כתבתי גם על הגבלות התנועה על רצועת עזה, שם מתגוררים חמתי וגיסיי, שהופכות ביקור משפחתי או הגעה לבית חולים למשימות כמעט בלתי אפשריות.
בחרתי בשם העט "אום פורת", אמא של פורת, כדי לשמור על פרטיות. היו לי סיבות מקצועיות ובטחוניות לא להיחשף אבל גם סיבות אישיות ומשפחתיות: אני מנסה לכתוב על החיים האישיים שלי באופן כן, ושם העט סיפק לי הגנה מסוימת. חשוב מזה: שם העט הגן על בני משפחתי, שלא ביקשו להיחשף או שאכתוב עליהם בעיתון.
ובכל זאת, כעת פרסמתי ספר, "מקלובה-אהבה הפוכה (אסיה), בשמי האמיתי: שרי בשי. גם לראיון להארץ בנושא הספר.
אז ... נעים להכיר. אני בת 45, עורכת דין, פעילת זכויות אדם ואצנית שמגדלת שני ילדים מהממים, פורת בת ה-7 ואדם בן ה-3, באזור רמאללה.
התחלתי לכתוב את הספר "מקלובה", שמשמעו "הפוך" בערבית, לפני 11 שנים. כתבתי אותו מתוך פליאה מהעולם שהקשר שלי עם בן זוגי אוסמה חשף בפניי. כתבתי אותו בתקופות משבר, כשאוסמה ואני התמודדנו עם לחצים חיצוניים – איסורים צבאיים, הגבלות תנועה וכן פער עצום, בלתי רצוי אבל בלתי נמנע ביחסי הכוחות בינינו, בהיותי שייכת לעם הכובש והיותו של אוסמה שייך לעם הנכבש. לפעמים כתבתי כדי להתגבר על הקשיים הבנאליים, הבינאישיים, שהתגלו בינינו, כפי שהם מתגלים בכל מערכת יחסים. היו גם תקופות בהן כתבתי את הספר כדי להשלים עם פרידה מאוסמה או כדי למצוא את דרכי חזרה אליו.
הספר כתוב בשני קולות, שלי ושל אוסמה. הוא מתאר את המאמצים שלנו לאפשר לאוסמה להישאר בביתו ברמאללה, על אף התנגדותן של רשויות הצבא, וכן המסע שעברנו, מקשר של עורכת דין-לקוח לקשר של אהבה שהתקשתה למצוא לה מקום בישראל או בפלסטין. בספר מתואר הנסיון לבנות מרחב-באין מרחב, בו יכולנו להיפגש כבני אדם, כגבר ואישה, וכאוסמה ושרי.
קל לי יותר לחשוף את זהותי עכשיו, כשאנחנו בשנת שבתון בארצות הברית, רחוקים ממקום בו העובדה שאני ישראלית ואוסמה פלסטיני מכתיבה לנו האם אוסמה יצטרף אליי ולילדים לרחיצה בים או לארוחה משפחתית. אבל אני גם שמחה על ההזדמות להמשיך את הדיאולוג עם קוראי הבלוג ממקום גלוי. לאורך הדרך הרגשתי הכרת תודה לקוראים שהעלו תגובות לפוסטים, לרבות אלה שחלקו על הדברים שכתבתי בנימוס ובכבוד.
אז – אמשיך לכתוב את הבלוג בשם העט, אבל כבר בלי להסתיר את זהותי. על אף שהבלוג נקרא "במבה ברמאללה", אמשיך לכתוב אותו מדי פעם ממקום מושבנו הנוכחי, הזמני, הירוק והיפה, בראלי, צפון קרוליינה.
ואמשיך להודות לכם, על כך שאתם קוראים אותו.
פוסט זה פורסם גם בהארץ:
Your spirit and compassion needs to be made into a vaccine to inoculate against hate and stupidity
🙂 Thanks.
Dear Umm Forat, Congratulations for writing such a book it is vey important. I wonder when an English translation will be available? Good. luck!With best wishes from Vera Weiss – Jerusalem, Israel
Thanks! I’m working on the English translation.
I’m looking forward to being able to read your book … when it’s translated into English. Thank you for having found a very personal way to inform about life in Palestine/Israel while chronicling your daily joys and struggles
Thank you! And thanks for your interest in the book.
את אדם ואשה מדהימה. מקווה, בשבילכם ובשביל כולנו, שתוכלו לחיות היכן שתרצו בלי מגבלות והגבלים.
תודה רבה, נורית. אלה איחולים נכונים וצודקים!
Dear Sari ~ Thank you so much for your inspiration, and for sharing your important story. I’d previously read your writing, and was very moved today to learn – as they say – “the rest of the story.” Yours should be a mundane daily life, but the reality is otherwise. I learned about those distinctions first-hand decades ago as a college student traveling with my roommate from our dorm room at Tel Aviv U to her home in Tira – which became my home-away-from-home during my year at TAU. The native would be asked for ID when boarding a bus, while the visitor was basically ignored. The pavement stopped at the entrance to what was then a village not on the route of the Saturday farmer’s market. I was introduced to the inequities, which were contrary to what I was taught growing up when my grandparents – immigrants to NY from Eastern Europe – emphasized that no one should be a second-class citizen, and no one should ever be treated with anything other than the utmost respect. These introductions were a bit overwhelming for an 18-year-old from NJ, but they have informed my life ever since. I, too, am a lawyer, though my focus has been on bringing about justice by defending shareholders’ rights to exercise their corporate franchise, and using capital mobilized in the form of responsible investing in order to harness corporate resources to bring about meaningful change. (I am also a candidate for membership in the Israel Bar Association as a “foreign lawyer”.)
I look forward to hearing more about your journey, and any insights you might be able to provide as to what others can do to help bring about change. From my perspective, over the past 40 years the separations have only gotten more pronounced. Fears have been stoked (which is unconscionable! What is there to fear from people?), and there are fewer opportunities to interact. That, of course, was by design, and is a big part of the problem. Frustrating to say the least. But I have worked where I can to help foster change, being the first pro bono legal counsel for the Alliance for Middle East Peace (allmep.org), being engaged in a initiative to foster entrepreneurship in the West Bank, and now a new endeavor among Palestinian tech professionals in the diaspora to bring opportunities to those “back home.” Thank you again for speaking up,!!
Thank you so much, Beth-Ann, and wishing you success with your important work.
Hello Sari,
I very much enjoy reading your blogs. Is an English translation of your book being published?
Congratulations on the publication of your book,
Mira
Thank you for your kind words, Mira. I’m working on an English translation. I’ll update if/when there will be an English book!
Sari,
I’m writing a novel about a young professional Palestinian-Israeli family in Jerusalem living as outsiders rejected by their families. Their love for each other is threatened by the inevitable intrusion of clashing cultural and national identities, ethnic hostilities , brute racism and inhuman bureaucratic restrictions.
I read with compassion your posts about your family’s daily life an d look forward to reading your book.
Jonathan
Thank you, Jonathan, and good luck with your book!
I always look forward to reading your pieces, in South Africa raising a multi cultural family, some 25 years after the end of apartheid. Feeling in solidarity with you and what your family has been through.
Congratulations on your book,
Gita
Salaams/Shaalom! I’ve followed you and your family’s courageous journey for a long time. Nice to “meet” you and see your beautiful face ?
Thank you- Nice to meet you!
🙂
Thank you for a moment of light and hope in all the darkness Sari. May the future belong to people like you, Osama and your children. Love from London from me and Indrajit
Thank you, Miri! Lots of love to you and Indrajit.
Dear Sari,
Your life and work have been an inspiration to me since taking one of your law subjects over 10 years ago at TAU. It’s been a privilege to watch your journey from afar and it’s great to hear all your varied news via this blog (which I have just discovered).
I continue to try to emulate your teaching abilities as well as the dedication of spirit you show in standing up for what is right.
Thank you for all your efforts, past and future.
Wow, Marika, thank you so much. And thank you for how you have dedicated your life to making this world better.
שרי היקרה
קראתי את הספר שלך בנשימה עצורה, הספר מרתק ופוקח עיניים, וסיפור האהבה שלכם מרגש מאוד.
את אישה מרשימה ומיוחדת מאוד.
אני מאחלת לכם את מיטב הברכות, ושתזכו לחיות באושר היכן שתבחרו.
כל טוב
שרית, תודה רבה, רבה על העידוד והמילים החמות! איזו ברכה יפה. עשית לי את היום!
שרי
הספר שלך ריגש אותי וגם העציב מאוד. העלה בי מחשבות רבות על האחריות שלי כיהודיה בארץ הזו. אני הולכת איתן. מחכה לקרוא עוד דברים שתפרסמי.
.אילת, תודה. מקרב לב. ותודה על לקיחת האחריות.
בשותפות,
שרי
Just learned about you from an Israeli friend. I live over in Chapel Hill. It would be great if we could meet. Your story is so important and inspiring.
Thank you, Richard!