"את חושבת שאחד מהשכנים ינסה לפגוע בילדים?" אוסמה שאל, מנסה לפענח את הקודים החברתיים הזרים לו.
"ילדים אמורים להיראות ולא להישמע"
שנה אחרי המעבר שלנו לצפון קרוליינה, נאלצנו להתמודד עם הבדל מובהק בין אמריקאים לישראלים ופלסטינים: התייחסותם לילדים. בארצות הברית, זכותך לעשות ילדים אבל הם נחלתך הפרטית. אם יש לך מעסיק גדול, תזכי לחופשת לידה, ואם המעסיק נדיב, תקבלי על כך תשלום. אם יש לך כסף, ילדייך יזכו לגן. רק תדאגי שלא יפריעו לאנשים אחרים.
שכרנו דירה במתחם שבו רוב הדיירים הם מבוגרים או רווקים צעירים. מתוך חמישים דירות, יש רק ילדה אחת נוספת, בת ארבע-עשרה, והיא גרה בקומת הקרקע. דירתנו נמצאת בקומה הראשונה, בבניין שנבנה מעץ לפני חמישים שנה, תוך שימוש בחומרי בנייה זולים. כל תנועה בדירה מורגשת היטב אצל השכנים.
בלמנו את הגל הראשון של תלונות השכנים באמצעות כך שהזכרתי לועד הדיירים את החוקים הפדרליים והמדינתיים שאוסרים על אפליה בדיור על בסיס מצב משפחתי. אבל כשמזג האוויר התקרר, וילדינו בילו יותר זמן בתוך הדירה, ועד הדיירים החל לאיים בסנקציות נגד בעל הבית המקסים שלנו, ג'ון, בגין "טריקת דלתות" ו"רקיעה". ג'ון הגיע לדירה כדי לשוחח איתי על התלונות.
"זו השכנה החדשה!" אמרתי לג'ון והצבעתי על אישה בשנות ה-60 לחייה, מאופרת מאוד, שהחזיקה בידיה כלב קטן, לבוש סוודר משובץ בצבעים של אדום ואפור.
"אני מכיר את הטיפוס," אמר ג'ון, שכל חייו התגורר בצפון קרוליינה. " גדלתי עם הדרומיים הלבנים האלה. הם צריכים ללמוד שהעולם אינו מסתובב סביבם." שקלתי להזכיר לג'ון שגם הוא דרומי לבן ושנשיא ועד הדיירים, מבין מובילי המאבק נגדנו, הוא דווקא רווק צעיר ממצוא קולומביאני, אבל לא רציתי להפחית מהמוטיבציה של ג'ון להגן עלינו. לפי החוזה בינינו הוא רשאי לסיים את השכירות בכל עת.
אדם, בן ארבה, ופורת, בת שבע, חזרו מהגן ובית הספר וקפצו מהתלהבות כשראו את ג'ון.
"עשיתי מסכת דינזאור!" אדם צעק והוציא מהילקוט צלחת נייר שעליה הדביק שתי עיניים ומשולשים צבעוניים בצורה של סטגסאורס. פורת רצה להביא גלימת וונדר וומן, והילדים צעדו במעגלים בסלון, שרים, "אנחנו הדינוזאורים, צועדים, צועדים!"
בדקתי את התגובה של ג'ון.
"כן," הוא אמר. "כרגע התקרה של השכנה רועדת. הבידוד האקוסטי פה נורא."
סולידריות משכנה-אמא
ועדת הדיירים הכריזה על כוונתה לקיים שימוע בענייננו והתחילה לגבות עדויות מדיירי הבניין. יום אחד, כשחזרתי מריצת בוקר, פגשתי את טֶרִי, אמה של הנערה שחיה בקומת הקרקע. ביקשתי להתייעץ איתה.
"אני עברתי לפה בגלל לחץ מהשכנים בדירה הקודמת שלנו," טֶרִי הסבירה. "כשבתי היתה בת ארבע, היא נפלה מהספה על הרצפה ופרצה בבכי, לא מהכאב אלא מהפחד שהשכנים יגרשו אותנו בשל הרעש שעשתה."
"השכנה למטה מתלוננת על הרעש שפורת עושה כשהיא מתעוררת באמצע הלילה, פוחדת, ורצה למיטה שלנו," אמרתי. "כשהילדים רבים וטורקים דלתות, בנוסף ללחץ מכך שהם רבים, אנחנו מפחדים שבשל כך יגרשו אותנו מפה."
טֶרִי הנהנה. "סירבתי למסור עדות נגדכם," היא אמרה. "ואעדכן אם אשמע שהם נוקטים צעדים נוספים."
סולידריות ישראלית-פלסטינית
השעה היתה תשע בלילה. בן זוגי אוסמה ואני שכבנו במיטה, מותשים. באותו הלילה היה קשה במיוחד להרדים את הילדים, אחרי שאדם סירב לצחצח שיניים ורץ בסלון, צועק "תנסו לתפוס אותי!" פורת הצטרפה אליו. העונג שלהם מהמשחק גרם לנו לחייך, על אף התסכול מהשעה המאוחרת והדאגה שהשכנה-המכשפה למטה תוסיף ערך נוסף לפנקס התלונות שלה.
"את חושבת שאחד מהשכנים ינסה לפגוע בילדים?" אוסמה שאל, מנסה לפענח את הקודים החברתיים הזרים לו. הוא גדל במחנה פליטים ברצועת עזה, בו המשפחות היו גדולות והקירות כה דקים, הוא היה שומע את הפלוצים של השכנים בעוד הוא יושב בדירתו שלו. לא היה ועד דיירים שגבה תלונות על כך.
"ממש לא," ניסיתי להרגיע. "הם לא רגילים לילדים, אבל אין סיבה לחושב שהם אלימים."
בארצות הברית, כל אישה בממוצע יולדת 1.6 ילדים. בישראל הממוצע הוא 3.1 ילדים לאשהובגדה המערבית וברצועת עזה, 3.8 ילדים. בישראל, אם אין לך ילדים, שכנים ועוברי אורח לא יהססו להזכיר לך שהשעון הביולוגי מתקתק. בפלסטין, קוראים לאנשים לפי שמותיהם של ילדיהם: אום פורת, משמעו אמא של פורת, כי הורות היא תואר כבוד. ברור שגם אמריקאים אוהבים את ילדיהם, אבל נחתנו במקום שבו היה נראה שהדיירים מעולם לא פגשו ילד.
"לפחות מצאנו מכנה משותף נוסף, לישראלים ולפלסטינים," אוסמה אמר. "בנושא הילדים, אנחנו מלוכדים נגד ארצות הברית של אמריקה."
פוסט זה פורסם גם ב"הארץ" ביום 13.12.2021:
https://www.haaretz.co.il/family/umforat/BLOG-.premium-1.10461089
עולה במחשבה “ילדים זה שמחה….” אולי נשמיע ונחנך את השכנים להבין התפקיד של הילדים זה להיות ילדים ולנסות להפוך אותם לבוגרים אליכם לחכות עוד הרבה שנים. תנו להם להיות מה שהם רוצים!
What a relief to – at last – discover a trait that both communities agree they have in common …
All existence moves in cycles. Egocentrism is followed by community. As suffering increases, community becomes the answer to what is actually isolation pain. Children require observation & care & to be cherished. Older adults also need to form their own communities, to guard against increasing societal isolation. The present decaying American society needs a renewal. So we are back to cycles. Stand strong, again, so essential in all civilizations that flourish on the pillars of its citizenry. We cement each other, & learn to ignore the useful idiots who run out of idiocy. It does take time, but we get stronger & better because that is our heritage. Again, the idiots will run their course. The backbones of the culture will reap their own fields in great joy.
Sandy Rinaldi, Arkansas, US Army veteran 1971 to 1974
How disappointing! Perhaps it’s time for you to move to a neighborhood where children are welcome and yours have other children to play with and make friends.
Kids are ANNOYING. KEEP YOUR RUGRATS QUIET!!!!!
My sympathy is with u. Renting can be a challenge for everyone. As a person who loves kids, and also an elderly person myself who has a limit for noise tolerance, it’s hard many times. I also had an apartment once where there were kids over my head. VERY difficult. Seems like they never slept, rode tricycles back and forth across the wooden floors as I tried to sleep. Had to get up early for work the next day. BUT everyone has rights in America or should anyhow. My apartment was in a neighborhood where kids couldn’t play outside safely, so I can’t imagine how hard that was for their parents. We own our own house now Alhamdulillah and now I fight with my husband when I’m resting upstairs and he’s making noise downstairs lol. Does it ever end?!
Nice punchline! 🙂
כל כך כף לקרוא את הסיפורים הקצרים. ממש יהלומים קטנים
תודה, תהילה!
After I originally left a comment I seem to have clicked the -Notify me when new comments are added- checkbox and now every time a comment is added I recieve four emails with the exact same comment. Is there a way you can remove me from that service? Many thanks!
I’m sorry … I’m not able to do this from the web site. Perhaps you can do so through an unsubscribe function on the comments? or just mark the email from which they come as spam? Apologies.