בנוסף לששת ארגוני החברה האזרחית הפלסטיניים, הרשויות הישראליות האשימו את בן זוגי, השכן שלנו וחברת בן אנד ג'ריס בטרור. אין צורך בהוכחות.
ראיון עבודה
בשנת 2017, מספר שבועות אחרי שילדתי את אדם, נקבע לי ראיון עבודה, דרך שיחת וידאו, למשרה בארצות הברית בתחום זכויות אדם. הנקתי את אדם בתקווה שיישן וניסיתי לסלק את הערפל מראשי, תוצאה של הצפה הורמונלית ומחסור בשינה. חמישה מראיינים שריינו לי חצי שעה. אחד מהם הקדיש עשר מתוך שלושים הדקות לשאלות שיועדו לקבוע האם אני טרוריסטית. הוא הקריא מתיקייה שהונחה לפניו, שכנראה שלחו לו מאחת מעמותות הימין העובדות בשיתוף פעולה עם ממשלת ישראל. אני המקימה-שותפה של ארגון גישה, שמקדם את הזכות לחופש תנועה עבור פלסטינים תושבי עזה. גישה פועל בשיתוף פעולה עם ארגוני זכויות אדם פלסטינים, לרבות אחדים מששת הארגונים ששר הבטחון בני גנץ הכריז עליהם לאחרונה כארגוני טרור לאחר שנים בהם גורמים ישראליים רשמיים הכפישו אותם בפומבי.
המראיין האמריקאי האמין שאחד מהארגונים עמם גישה עובד, שלימים ייכלל ברשימה השחורה של גנץ, הינו ארגון טרור, ולפי ההיגיון שלו, לפיכך גם ארגון גישה ארגון טרור. הוא ביקש להבין את מידת הזיקה שלי לארגון גישה, כדי להבין את טיב והיקף המעורבות שלי במעשי טרור. לשאלתי, הוא אמר שהוא ביסס את המידע שלו על אמירות של ממשלת ישראל, שבאף אחת מהן לא הוצגו ראיות.
לא קיבלתי את העבודה.
ויכוח עם שכן
לפני כמעט שנה, בן זוגי אוסמה ואני עזבנו את דירתנו באזור רמאללה באופן זמני, לצורך השבתון שלו בצפון קרוליינה. כמה חודשים אחרי שעזבנו, השכנים סיפרו כי חיילים ישראלים פרצו לתוך הבניין שלנו באמצע הלילה ועצרו את השכן מלמעלה, גבר שמנמן וממושקף, בשנות הארבעים לחייו, שעובד באחד מארגוני החברה האזרחית שגנץ הכריז עליהם כארגוני טרור. היו לי יחסים מתוחים איתו, מאז שאשתו חסמה לי את הרכב בחנייה כל הלילה ובכך מנעה ממני להגיע לפגישה.
הוא עדיין עצור.
השב"כ והיילודים הטריים שלנו
פגשתי את אוסמה כי השב"כ האשים גם אותו במעורבות בטרור. לפני 15 שנים, אוסמה התקבל ללימודי דוקטורט באוניברסיטת תל אביב, אך הרשויות הישראליות סירבו לאפשר לו לצאת מרמאללה ולהגיע לקמפוס, בין היתר בשל טענת השב"כ שהוא פעיל בארגון טרור. היינו אז עורכת דין ולקוח. הגשתי בשמו עתירה לבג"ץ וזכינו בהצלחה חלקית: המדינה הסכימה לאפשר לו לצאת ללימודים, אבל באירופה, לא בישראל. הייתי עורכת דין צעירה, אבל כבר אז הטקס היה מוכר: פרקליט מטעם פרקליטות המדינה טען שבידי השב"כ מידע סודי בדבר "המסוכנות" של אוסמה. הוציאו אותי מאולם הדיונים. נציגי השב"כ הציגו, בדלתיים סגורות, מידע חסוי, לפיו כניסתו של אוסמה לישראל תסכן את בטחון המדינה ושלום הציבור. חזרתי לאולם כדי לשמוע את הקביעה המוכרת: השופטים מקבלים את טענת השב"כ. ברכב, בדרכי חזרה למשרד, עדכנתי את אוסמה בתוצאת הדיון:
"אני לא יכולה לעשות כלום," אמרתי לו אז. "אם השב"כ מתעקש, אף אחד לא יתערב."
שנים אחר כך, אחרי שהפסקתי להיות עורכת הדין של אוסמה והפכתי לבת זוגו, אותה טענה של מסוכנות תרמה לעיכוב בפגישתו עם בתנו פורת. היא נולדה פגה ואושפזה בבית החולים איכילוב למשך חודש. אוסמה לא הורשה להיכנס לישראל. הסתפקנו בשיחות סקייפ, כשהצמדתי את הטלפון לאינקובטור שלה והכנסתי את ידי לתוך הפריים, כדי שאוסמה יבין את קוטן מימדיה.
כעבור שלוש וחצי שנים, השב"כ הפגין יותר גמישות כשהרשה לאוסמה להיכנס לישראל, כדי לנכוח בלידת בננו בירושלים. אוסמה חתך את חבל הטבור שחיבר ביני לבין אדם, מתנה שהשב"כ העניק לנו. אבל נדיבותו היתה מוגבלת. המידע הסודי על אוסמה נותר אצל השב"כ והוא בלתי-ניתן לסתירה. בקשות אחרות, שאוסמה יצטרף אליי ולילדים לארוחת ראש השנה אצל בני הדודים שלי באזור תל אביב, או לליל הסדר אצל דודתי - נדחו. הבסיס להאשמות נגד אוסמה, בדומה להאשמות נגד ששת ארגוני החברה האזרחית הפלסטינית, ייוותר חסוי, ולכן לא ניתן יהיה להתנער מהן.
גלידה טרוריסטית
גם נשיא המדינה יצחק הרצוג, אביר השמאל הציוני, השתתף במלאכת זיהוי מעשי טרור כשהכריז ביולי כי החלטתה של חברת בן אנד ג'ריס להפסיק למכור גלידה בהתנחלויות היא "סוג חדש של טרור."
נטל ההוכחה
ישנם טרוריסטים בעולם. אוסמה, השכן שלנו ואני אינם ביניהם, וששת הארגונים הפלסטינים וחברת בן אנד ג'ריס אינם ארגוני טרור.
לא אוכל להוכיח זאת. השאלה היא על מי מוטל נטל ההוכחה.
פוסט זה פורסם גם ב"הארץ" ביום 1.11.2021:
https://www.haaretz.co.il/family/umforat/BLOG-.premium-1.10343060
תודה על כתיבה ממצה ומעניינת העוזרת להבין את המציאות שמאחורי הכותרות.
And the Nassar family that owns the West Bank farm that hosts Tent of Nations. They own the land legally by the same purchase (100 years ago and re-registered with all government changes) and documentation that Israeli courts recognized for houses in the Sheikh Jarrah neighborhood. And yet roads have been built thru the farm, olive trees have been burned. No houses, not even a dog house, can be built. Still the Nassar family says say “We refuse to be enemies”.
Thank you, Miri. Yes, they are an admirable family. I had the privilege of visiting their cave.
”מי שאינו לומד ההיסטוריה, יאלץ בדיעבד לחוות אותה שנית״ – אמירה חכמה!
במבט אחורנית בהיסטוריה האנושית נגלה כי הרבה עמים כבשו עמים אחרים, הרבה שלטונות עריצים מררו את חייהם של אנשים פשוטים חפים מכל עוון, הרבה מנגנוני חושך הפכו את חייהם של רבים לגיהנום… א ף א ח ד מהם לא שרד! בסופו של דבר יקוב הדין את ההר וייעשה צדק.
עם שמאבד את המצפן המוסרי שלו , ששוכח את כללי האתיקה האנושית הבסיסית –
א י ן ל ו ק י ו ם.
צר לי על אותם ישראלים שבבוא היום יאמרו ״לא ידענו״ כשהכל היה כתוב באותיות ענק על החומות (ראה גדעון לוי, עמירה האס, אילנה האמרמן, עמוס גבירץ, טליה ששון ועוד ועוד, הכל כתוב ומתועד)
צר לי שרי יקרה, אין לי מילות נחמה (הסברים יש לי) אני מקווה שתמצאו את הכח לעמוד מול הרוע הצרוף הזה.
יום אחד השמש תזרח גם בשבילכם!
בידידות
יהודה שרל
תודה, יהודה.
מכירה את הכל מקרוב וכל כך חבל לי שזאת רוח המדינה בה אני חיה.
רק לשתף סיפור אישי. משנת 2000 עד 2004 הייתי חשודה בנתב”ג בגלל קשרי עם פלסטינים. בכל נסיעה שלי לחו”ל הייתי חייבת להקדים מאוד כי חיפשו בחפצי ובגופי בחדר צדדי ואח”כ הובילו אותי אחר כבוד בליווי אישי עד לשער העליה למטוס. השב”כ חשד בי בהעברת חפצים מסוכנים לפי בקשת פלסטינים דבר שלא היה ולא נברא. אחרי 4 שנים פתאום נפסק הנוהל והפכתי נוסעת רגילה מן המניין. אוכל לצרף את המכתב שהשב”כ שלח לבקשת חברת הכנסת אז זהבה גלאון.
אוי. אני שמחה שלפחות זה נפסק. תודה שאת חושפת את החוויה הזו.
There are no words. As a Jew, I am completely ashamed of what Israel has done to you and Osama. Thank you for sharing this.
Thank you, Jan.
אום פורת
As usual, your posts are a great joy.
May the winds of good fortune be always at your back.
Much love to you and yours,
Ipruk.
Thank you!
Like Jan, I am incredibly ashamed of the country I live in, not only for what it does to yourself and Osama, but what it does to all those less able to defend themselves from the terrorist settlers, who do whatever they like and are protected by the Government, and to all those abused by the army and are ignored by Israeli ‘justice’.
Thank you, Jennifer.
כייף לקרוא את הבלוג שלך. אמנם התוכן מייאש, אבל נפלא לשמוע את קולך צלול ואמיץ.
תודה, טפי!