ריבוד התפקידים לפי מגדר וזהות אתנית אינו נשכח מעיניהם של ילדים קטנים: הם שמים לב מי מטפלות בילדים, מי נוהגים במשאיות, מי הבוסים של הוריהם ומי מנקות את השירותים הציבוריים
לקרוא מחדש ספר מהילדות
פורת שכבה על המיטה והרימה את עיניה מהספר שבידה. "אמא, למה האבא לא יודע איפה האוכל במטבח?" היא שאלה. היא קראה ספר בשם "Tales of a Fourth Grade Nothing", שמסופר בו על הקשר בין ילד בן תשע ואחיו בן השלוש. קראתי איתה את פרק ובו סיפור על אמא שנסעה לסוף השבוע והשאירה את הבנים עם אביהם, שהתגלה כחסר אונים מול אתגר הטיפול בהם ובבית.
"רוצים להראות שהאבא לא יודע לטפל בילדיו," אמרתי לה. "כאילו הוא רק הולך לעבודה ולא מתפקד כאבא."
"אבל למה?" פורת שאלה.
"יש אנשים שחושבים שאמהות צריכות להישאר בבית עם ילדיהם ושגברים לא יודעים להיות הורים טובים," אמרתי לה.
"ואת לא מסכימה עם זה, נכון?"
"נכון." והוספתי: "את יודעת שיהיו אנשים שיגידו לך שאת פחות טובה, או שיש דברים שאסור לך לעשות, בגלל שאת בת. והם טועים."
התלהבתי כשמצאתי את הספר האהוב והמוכר מהילדות שלי בספריית רחוב בראלי, צפון קרוליינה, בה אנחנו מתגוררים מזה שנה. בעקבות השיחה עם פורת קראתי אותו מחדש. המחברת, ג'ודי בלום, נחשבת לסופרת פורצת דרך: בשנות השבעים והשמונים היא כתבה על התמודדותם של ילדים ונערים עם התבגרות, וסת, גירושים של הוריהם ויחסי מין. עכשיו גיליתי בכתיבתה דברים שלא זכרתי, אולי כי בתקופה בה נכתבו הם היו מובנים מעליהם: הדמויות היו לבנות והשתייכו למעמד הביניים-פלוס. האם טיפלה בילדים והאב עבד במשרד. חבריו של האב לעבודה היו גברים, פרט למזכירה, שתוארה כמרוכזת במראה החיצוני שלה. בבניין הדירות שבו התגוררה המשפחה, היה מפעיל מעלית שקרא לאם בשם משפחתה, "גברת האצ'ר" בעוד שהיא קראה לו בשמו הפרטי, "הנרי." האם תוארה כרגשנית, והאב כמנותק ממשפחתו.
הגנה על ילדינו
"אנחנו לא כמוכם, לא רוצים לחשוף את הילדים שלנו לדברים קשים," סיפרה לי דיאנה, ישראלית-אמריקאית לבנה ואשכנזיה. "כל עוד הם קטנים, הם בסוג של גן עדן ונרשה להם להישאר שם עד כמה שאפשר."
"אבל הם לא חיים בגן עדן, הם חיים בעולם בלתי שוויוני," אמרתי. "ילדייך מבחינים בכך שרוב הילדים בבית הספר הפרטי שלהם לבנים, שבעבודות נקיון מועסקות בעיקר נשים חומות ושחורות ושרוב המרצים באוניברסיטה של אביהם לבנים. השאלה היא איזה פירוש יתנו לעובדות אלה."
"אני מבינה שככה זה אצל ילדייך, בגלל הנסיבות שלכם," היא אמרה. "אבל ילדיי לא נחשפים לדברים כאלה בינתיים ואני רוצה להגן עליהם כמה שאפשר."
ילדים לומדים על העולם דרך התבוננות בסביבה
אנחנו משפחה מעורבת, ישראלית-פלסטינית, ובדרך כלל אנחנו מתגוררים באזור רמאללה. דיאנה צדקה בכך שלא היתה לנו ברירה אלא להסביר לילדינו מהו מחסום , מדוע אביהם לא יכול להצטרף אלינו לטיול לים ולמה לאמא ולאבא אסור לנהוג באותה מכונית.הם שאלו שאלות וענינו עליהן, כי חוסר השוויון אילץ אותנו להתאמץ כדי להשיג היתרים לבן זוגי או להיזהר בכבישים בהם מסתובבים חיילים ומתנחלים. אבל מאז שעברנו לארצות הברית, בו אחנו נהנים מהפריבילגיות של משפחה "לבנה," התחלתי להאמין שעוד יותר חשוב להציף את השאלות שילדיי לא שואלים, על הריבוד שפחות צורם להם, משום שלשם שינוי הם משתייכים למעמד העליון.
לפני שלוש שנים, גרנו שנה בארצות הברית ורשמנו את ילדינו לגן בעיר מעורבת. המנהלת שם סיפרה על התמודדותן של הגננות עם דעות קדומות שהתגלו אצל הילדים: ילד לבן, כבן שלוש, ראה גבר שחור מתקרב לגן וסבר בטעות שהוא מנקה, למרות שהגבר הגיע לגן כדי לאסוף את בנו. הטעות של הילד היתה מטרידה אבל גם מובנת. ילדים סופגים את כל מה שהם רואים ושומעים וכך מרכיבים תמונה של העולם שלנו, על כל פגמיו.
לפני שבוע לקחתי את פורת לרופא עיניים. האישה שישבה מחוץ לקליניקה ובדקה לנו חום היתה שחורה, הטכנאית שבדקה את הראייה של פורת היתה לבנה, והרופא היה גבר לבן. ריבוד התפקידים לפי מגדר וזהות אתנית חוזר על עצמו באינספור מפגשים. ילדים קטנים שמים לב מי מטפלות בילדים, מי נוהגים במשאיות, מי הבוסים של הוריהם ומי מנקות את השירותים הציבוריים.
ללא קשר למציאות שלה בישראל-פלסטין, פורת לא חיה בגן עדן, ובכך היא לא ייחודית. מעט ילדים עיוורים לדיכוי ולחוסר השוויון שמאפיינים כמעט כל חברה אנושית. השאלה היא אם הם חושבים שכך הדברים צריכים להיות, או אם אפשר לעזור להם לפתח יכולת לחשוב על הריבוד הזה בצורה ביקורתית ולחתור לשנות אותו.
פוסט זה פורסם גם ב"הארץ" ביום 27.12.2021:
https://www.haaretz.co.il/family/umforat/BLOG-.premium-1.10495846
Shalom/Salaam Dear: Bless your heart, Sister! I admire and respect you and all parents who have this challenge. To your question, “when,” I would suggest when they ask, or when they witness an injustice or an oppression., not to let it go by, but to “process” it, otherwise, they will process it for themselves, and developmentally, they will make age-nonappropriate sense of it, which can be confusing and painful. But also all along I think parents may want to have children learn by parents reading them great books, encouraging them to make friends with all kinds of kids, and for parents to be an example by having diverse friends, and by having friends over to the home from everywhere. From my experience in 1950s America, it was right after WWII, another time, but as Jewish people and especially Jewish children, many of us were terribly afraid of non Jewish people. We became an isolated community, socializing mostly with other Jewish families and our own families. Now that I’m a Muslim in America, I meet all kinds of people from everywhere around the globe, and I love it. I have to tell you a story from our mosque Sunday school where I’m a teacher. One Pakistani young girl was telling me about injustice she was experiencing at school from kids who were bullying her due to her dark skin, calling her “Paki,” etc. I listened and offered support and encouragement, and at the end gave her a big hug. She looked at me through tearful eyes, and said: “White people sure do stink, don’t they?” Laughing, I said, “Yes, they sure do sometimes.” What she didn’t realize because I’m a Muslim who wears a hijab, is that I’m a White person, lol.
Umm forat I love your writing I love your message you’re brilliant you’re an amazing woman I wish you well at all your endeavors keep writing never stop
Dear Sari, you are touching this topic with a very sensitive pen and I agree with every word of what Safiyyah says in her comment
Born in Israel, living in Sweden and (was) married to a Swede we brought up our three children to be “political animals”. We cannot run away from
this complex and we have to prepare them to face the realities of life
with all the challenges it means, to teach them to embrace every human being as such , as equal! Period
I am a pediatrician, now retired. In training, at an Ivy League institution, we were taught all sorts of things about children, developmental stages, how to discipline and praise, how children process divorce, etc. etc. I do not remember having been exposed – so straight forward, observing, artfully and loving – to the realities in our stratified world as your children do in your and your partner’s complex world.
אום פוראת, אני נהנית מאוד לקרוא אותך. חכם, רגיש ומעניין. ראשית האם עדיף לך שאזמין את הספר (אותו אני רוצה לקרוא) דרכך או דרך הוצאות ספרים בארץ? ולגבי חינוך ילדים – אני מאוד רוצה לדבר עם נכדי על נושאים אלו, הבעיה היא שהם לא שןאלים. הם כל כך רגילים למציאות של אי שוויון שהוא אפילו לא מעלה בהם שאלות. זה נראה להם טבעי שאריתראי מנקה את הרחוב, ושאחד בונה בניין ואף אחמד לא גר לידו אלא הולך עם שקית הניילון שלו הביתה, מעבר להררי החושך מבחינתו. מבחינה מגדרית דווקא יש שוויון בבתיהם , אבל על המציאות בישראל הכובשת, הגזענית , המפלה לא מדברים. זה מציק לי כי אני בן אדם מאוד פוליטי.
Children learn by observing, from they are babies – seeing smiling faces/soft voices – sour faces/hard voices – and putting together what they see, hear and experience to their first understanding of life, family and society. I think you choose the right way when you tell your children how “things are” because you will do so with love and wisdom.
Enslavement is as present as hatred & privilege segregation. Fortunately, as long as there is free will, the will to succeed in goodness will triumph. Once free will is taken, either find a hiding place or face death with courage. We have meaningful work to do with our freedom to choose our own attitudes & hopefully actions. Family & by extension, nations, are built on iron clad free will. Let us celebrate our good fortune with diligence & trust between those of like hearts. With a strong core of those who hunger & enforce personal freedoms, we will create a force for dominance. Even children do not need to have it described. They will recogize what their conscience applauds.
Sandy Rinaldi, Arkansas, US Army veteran 1971 to 1974
29 DEC 21 When OK to teach children on oppression 28 dec